האוויר הדליל במקסיקו סיטי: האתגר הייחודי שניצב בפני הקבוצות

מסלול מקסיקו סיטי שונה מכל שאר המסלולים בלוח המירוצים בגלל האוויר הדליל בגובה של 2,240 מטר מעל פני הים. צפיפות האוויר כאן נמוכה ביותר מ-25 אחוזים מזו שבמונקו, וההשפעה על האווירודינמיקה ניכרת במיוחד.

בהגדרות אווירודינמיות זהות לאלה של מונקו מושג במקסיקו רק כ-60 אחוז מכוח ההצמדה. בנוסף, האוויר הדליל מחליף חום בצורה פחות יעילה, ולכן הקבוצות נדרשות לפתחי אוורור גדולים יותר בגוף המכונית ולפתחים רחבים יותר בצינורות הקירור של הבלמים.

הצפיפות הנמוכה פוגעת גם בביצועי מנוע הבעירה, בעיקר ביחידות הנעה שבהן נבחר טורבו בקוטר קטן, כמו אצל פרארי. מצד שני, גם הגרר יורד משמעותית, כך שנדרש פחות כוח מרבי בישורות, כלומר פחות אנרגיה.

מאפיינים אלה משפיעים על בחירת מצב המנוע האופטימלי לשימוש באנרגיה ולטעינתה, ועל הגדרות המכוניות. כל הקבוצות ביצעו עבודה נרחבת בסימולטור כדי לדמות את תנאי המסלול.

פרארי תנסה לאשר את הקצב החזק שהציגה באוסטין, אך תתמודד עם מגבלות יחידת ההנעה שלה, שהאוויר הדליל מחריף. רד בול אמורה להיות הפייבוריטית בתיאוריה, משום שמנוע הבעירה שלה נחשב לטוב ביותר מבחינת ביצועים, אך נותר לראות אם החבילה האווירודינמית שלה תהיה יעילה באותה מידה כמו במירוצים האחרונים.